השתיקו את הקוף או "לחשוב מחוץ לקופסה"

הביטוי "קוף אחרי בנאדם" מרמז על יכולות החיקוי של הקוף – שאלה, בעינינו, היכולות המזהות אותו יותר מכול. יחד עם זאת, החיקוי הוא גם איכות הפוגעת ביכולותיו של הפרט ושל הארגון לחשוב באופן עצמאי. כי מחשבה מקובעת המחקה את עצמה, תמיד תוביל לאותה התוצאה.

חונכנו לחשוב קדימה, לצפות ולתכנן את העתיד. לימדו אותנו על "חזון" ותהליכים המתבססים על חמש ועשר שנים קדימה, כי "איזהו חכם? הרואה את הנולד". ויחד עם זאת אנחנו עדים לעולם המשתנה בקצב מואץ. דברים שנחשבו לנכסי צאן ברזל בטוחים מאבדים את מקומם. כמעט שום דבר לא ודאי, חוץ מאי הודאות.

הקונפליקט בין צורת החשיבה הרגילה שלנו והמציאות המשתנה, גדל והולך. אנחנו נאלצים להיענות לדרישות ה"אינסטנט" של הלך הרוח העכשווי שאינו מורגל בציפייה ובדחיית סיפוקים. טרנדים חדשים מתחלפים כל הזמן והתרבות המתפתחת היא של startups, של רווחים מיידיים וסיפוק צרכים מהיר. וזה לא הבסיס עליו ניתן להתפתח ולהתעצם. הטכנולוגיה שהתקדמה בשנות אור הרחיקה אותנו מהתהליך האבולוציוני הטבעי שלנו, שלעומתה נותר הרחק מאחור.

האבולוציה הדרוויניסטית ממקמת אותנו בסדר זמנים ליניארי של כמאה חמישים אלף שנים בלבד אחרי הקוף. זמן זניח במונחים אבולוציוניים. ולצורך העניין לא נתייחס פה לשאלה "האם כך התרחשה ההתפתחות האנושית, או שמא נבראנו בצלם?" מפני שבכל מקרה, העולם הטכנולוגי הוא בן מאות ספורות בלבד של שנים. וזהו פרק זמן שאינו מאפשר את האדפטציה האבולוציונית לשינויים הטכנולוגיים. לכן, מחד, אנחנו עדים לילדים רכים המתפעלים smart phones ביעילות שרובנו (המבוגרים הנכשלים מאחור) יכולים רק לחלום עליה, ומאידך, מוחנו הקדום (גזע המוח) נותר כשהיה: פרימיטיבי, הישרדותי, בדיוק כמו של כל בעלי החיים האחרים.

אותם ילדים עשויים לספק לנו את הדוגמה הנכונה לשינוי דפוסי המחשבה המקובעים שלנו. כדאי לנו לאמץ את דרכם העולצת להתמצאות המשחקית העכשווית שלהם, כדי לחשוב באופן יצירתי.
כשצופים בילדים משחקים, ניתן להבחין בבירור בשני אלמנטים עיקריים: יצירתיות וספונטאניות.

עם הזמן, כשהילד חוזר שוב ושוב על אותו המשחק – דועכים אלמנטים אלה, ובמקומם מופיע החיקוי. החזרה גורמת לדפוס, וההתנהגות (וגם המחשבה) הופכת לשבלונית.
אויביהם הנוספים של הספונטאניות והיצירתיות הם ההשוואה החברתית והדיכוי המחשבתי. כשהמחשבות והרעיונות שלנו נמדדים ומבוקרים באופן בלתי מעודד ("זה בלתי אפשרי", "כבר ניסינו זאת וזה לא עבד", "זה יקר מדי"), מהר מאוד אנחנו לומדים לחשוב ולהתנסח באופנים המעוררים את מידת הביקורת המינימאלית. את מקום הספונטאניות והיצירתיות תופסת ההימנעות.

כולנו מכירים את המשפט הרווח "לחשוב מחוץ לקופסה", שאומרים לנו אותו כשרוצים לעודד אותנו לחשוב אחרת ובאופן יצירתי, אלא שגם הוא מעלה מספר תהיות. נכון, הקופסה מייצגת משהו סגור, ולכן כל מחשבה שמחוץ לה, תיחשב למחשבה פתוחה. אבל מה הן גבולותיה של המחשבה החופשית? כיצד מגדירים אותם, אם בכלל? והאם הקופסה שאנחנו חושבים מחוץ לה משמשת כמנגנון השוואה, או עוגן? ואם כך, האם אפשר לחשוב מחוץ לגבולות של החשיבה שמחוץ לקופסה? ולמה לא לחשוב "מחוץ למעגל", או אם נקביל אותו לקופסה התלת ממדית, "מחוץ לכדור"?
במונחים גיאומטריים (או טריגונומטריים) המעגל (והכדור) נחשב לצורה מושלמת. במונחים סימבוליים אין לו התחלה או סוף והוא יכול לסמל מחשבה מעגלית אינסופית ולהכיל את עצמו ואת אין הסופיות שהוא מייצג. ועדיף הביטוי הזה, מפני שמחשבה יצירתית לא אמורה לנוע בדפוסים. היא אמורה להיות מעגלית, לנוע באופן ספונטאני, לחזור לנקודות בלתי פתורות מכיוונים שונים ולא בקווים ישרים.

אנשים המרגילים את עצמם לחשוב בצורה זו הופכים לפוריים וליצירתיים יותר. הם יכולים לנוע בתוך מסגרת ובאותו הזמן לבחון את גבולותיה מזוויות ראייה נוספות, כולל חיצוניות לה. זו מחשבה מרובת מימדים הכוללת בתוכה אינטליגנציה רגשית ואינטואיציה שלא נכנעת לתכתיבי ה"היגיון" בלבד.

"יצירתיות" היא לא רק כישרון מולד, אלא בעיקרה יכולת נרכשת. "אנשי הקווים" – האנשים החושבים בתוך, או מחוץ לקופסה – עדיין נענים לתכתיבי המחשבה הליניארית. ולעומתם, ל"אנשי המעגל", ישנה החירות הפנימית לשנות את ראייתם את הבעיה, לגשת אליה ממקום שונה, ולחפש פיתרון שאינו בהכרח קונבנציונאלי. אנשים כאלה הם נכס לעצמם ולכל ארגון. הם יהיו מלאי התלהבות, עבודתם תראה להם כמשחק, הם יהיו אחוזי פליאה לנוכח חידושיהם ומלאי רצון ונכונות להמשיך ולהצליח. כך גם נמנעת מהם השחיקה שבשגרה. זוכרים את פיטר פן…?
כשבוחנים את המילה "קופסה" באופן יצירתי – מגלים בה את המילה "קוף". כשבוחנים אותה גם באופן מעגלי, מגלים בה את המילה "הס". אם כך, כשבוחנים את המילה קופסה באופן מעגלי יצירתי, מגלים בעצם את משפט הציווי – "הס קוף". ובמילים אחרות, אנחנו משתיקים את הקוף, את החיקוי, ומאפשרים ביטוי למקוריות ולספונטאנית, קרי, ליצירתיות.

סאם